עבור רבים, תכשיטים הם הרבה יותר מפריט עיצובי. לדברי המעצבת נטע וולפה, כאשר עונדים לאורך זמן תכשיט שמאד אוהבים, מרגישים טוב ומקבלים כוח. אם לא עונדים אותו מרגישים שמשהו חסר. משהו מההגדרה העצמית, מהזהות העצמית אינו שלם כשהתכשיט חסר.

אם ננסה לחקור את הנימוקים שמאחורי בחירות של תכשיטים, בוודאי נקבל הסברים הגיוניים שמרביתם קשורים בטעם, ביופי ובאסתטיקה. גם החיבור האישי למעצבת, לאישיותה ולקו העיצובי שלה הוא חשוב. אולם, נטע סוברת כי קיים הסבר משמעותי נוסף, מורכב ועמוק הרבה יותר. לדעתה של נטע, ההסבר הזה קשור בלא מודע שלנו, ביצרים, בחגיגת החושים ובעיקר ברשמים ובזכרונות שלנו מהילדות; לדבריה, ההסבר לכך נעוץ בעובדה שעבור אנשים רבים, החיבור לתכשיט הוא במהותו רגשי, אינטואיטיבי, על פי תחושת בטן. לכל אורך ההיסטוריה האנושית, אנשים מחפשים דרכים להגדיר את עצמם, גם דרך לבושם, התכשיטים שהם עונדים והפריטים הקישוטיים שהם מאמצים. פריטי הלבוש והפריטים הנלווים רוכשים כוחות ועוצמות בעלות מימד רגשי ורוחני ובוודאי בעלי מימד של ייחוד אישי, הגדרה עצמית וזהות, אשר בלעדיהם האדם חש חסר במהותו.

כך, לדברי נטע ההסבר לעובדה שתכשיט אהוב נותן לנו כוח גם הוא בעל בסיס אינטואיטיבי. ניתן לומר שהבחירות שלנו מבטאות את הטעמים שלנו, את מי שאנחנו, ולכן בכל פעם מחדש אנחנו בוחרים בדבר שנוגע בנו רגשית ואנו נקשרים אליו ואוהבים אותו לאורך זמן. כך אנחנו חווים שמחה והנאה. 

עבור נטע וולפה, זהו המימד שמציין את "הרוח שנמצאת בחומר". על אף גשמיותו, התכשיט מקבל מימד רוחני. העניין המרכזי של נטע בעיצוב תכשיטים הוא ההצלחה לעצב תכשיטים שאנשים יתחברו אליהם ויבחרו ללכת איתם שנים רבות. מבחינתה, ההצלחה היא לחזור ולראות לקוחה שקנתה תכשיט לפני עשרים שנה והיא עדיין עונדת אותו בשמחה.